80 שנות מאבק: הוויכוח הנצחי על התחבורה הציבורית בשבת - וואלה!

"לא כדאי לחלק את ישראל לשני עמים בגלל שאלות דתיות", אמר שר התחבורה ישראל בר-יהודה ב-1965, בנוגע לוויכוח סביב הפעלת תחבורה ציבורית בשבת. היה זה ההסבר של השר לצורך שבשימור על הסטטוס-קוו. לדבריו, אותו סטטוס-קוו הוא שמאפשר תחבורה ציבורית בסופי שבוע בחיפה ואף אמר כי יוארכו קווי הנסיעה בחיפה. "הקואליציה עם הדתיים מחייבת פשרה", הסביר. במקביל, נדרש השר גם לבעיות התחבורה הקשות בגוש דן: "התשובה היסודית לבעיות התחבורה הוא בניית רכבת תחתית".

כמעט 55 שנים אחר כך נראה כי בנושאים אלו דבר לא השתנה, למעט תזוזות קטנות: רכבת תחתית לא תפעל במרכז בעתיד הנראה לעין, אולם רכבת קלה במטרופולין תל אביב תחל בנסיעתה בשנים הקרובות. ומה עם תחבורה ציבורית בשבת? הסטטוס-קוו המקודש עדיין נשמר, אך החלו להיווצר בקיעים בחומה הבצורה, ובסוף השבוע שעבר נרשמו סימנים לפריצת ההסדרים הישנים עם הפעלת שישה קווי תחבורה ציבורית בתל אביב ובערים השכנות.

עוד בוואלה! NEWS

אופייה של השבת במדינת העם היהודי היא סוגיה שסביבה התנהלו ויכוחים ודיונים עוד בראשית המאה הקודמת, הרבה לפני הקמת המדינה. העם היהודי שהחל להתקבץ בארץ ישראל היה מאז ומתמיד חלוק בשאלות יסוד מדיניות, חברתיות ודתיות. כל קבוצה ביקשה שתפיסות העולם שלה יהיו דומיננטיות בחיי האומה המתפתחת. שאלת צביון השבת הייתה תמיד בין סוגיות היסוד ולאורך השנים היא עדיין מצליחה לעורר ויכוחים לוהטים: האם ראוי לקיים אירועי ספורט, חיי מסחר ומלאכה וקיום אירועי תרבות בשבתות? אך בליבם של ויכוחים אלו עמדה תמיד שאלת הפעלתה של התחבורה הציבורית בסופי שבוע.

מוסדות העם היהודי היושב בציון ניסחו שורה של הסכמות שרובן המשיכו גם אחרי קום המדינה ונשמרו, אם בחקיקת חוקים או בגיבוש הסדרים שונים והסכמים קואליציוניים, זאת בניסיון להסדיר את היחסים המורכבים שבחיבור בין דת ומדינה. ההסכמות נמצאות במתח מתמיד, כשקבוצות חברתיות, פוליטיות ודתיות מנסות לשנות אותן, לכרסם בהן ולהעמידן במבחן.

שורשי הסטטוס-קוו שנוסחו בימי הוועד הלאומי, עמדו כבר אז לוויכוח ולדיון. בפברואר 1937 רבני המושבות ותל אביב ערכו כינוס מיוחד נוכח "התופעה המחרידה של חילול השבת" שהתבטאה בעבודה בפרדסים ובנסיעות. הרבנים דרשו מהוועד הלאומי "לעמוד בפרץ ולאחוז בכל האמצעים שבידיכם להפסיק את ההפקרות הזאת".

בתחילת חודש יולי 1945, אוטובוסים של הקואופרטיב "איחוד רגב" הסיעו בשבת בני נוער שעבדו בתערוכה בתיאטרון "האוהל". לנסיעה הצטרפו אנשים נוספים. "לא הועילו כל הוכחותיי והסברותיי בדבר המעשה המחפיר שהם עושים בחללם את השבת בפרהסיה, בפרט אחרי ההסכם הידוע בוועד הלאומי והתחייבותו למנוע כל תחבורה ציבורית בשבת", כתב בכעס שלמה הורנשטיין, אחד התושבים, במכתב שהתפרסם בעיתון "הצופה".

את מידת מהותו של הנושא גם בראשית ימיה של ישראל העצמאית, ניתן לראות בתחילת דצמבר 1949. המדינה בת השנה וחצי עסקה בבעיות קיומיות-ביטחוניות וכלכליות. מושב האו"ם בתחילת דצמבר דן בחלוקת ירושלים, ובתגובה החליט ראש הממשלה, דוד בן גוריון, להכריז על ירושלים כבירת ישראל. הוא היה נחוש להילחם בכוונה "לקרוע את ירושלים היהודית מהמדינה", גם במחיר של יציאה מהאו"ם.

כל דבר היה ראשוני והרה גורל בראשית המדינה, וכך התייחסו ממש באותם ימים גם לשאלות שעלו בדיון בכנסת בתחום התחבורה. לצד דיון חשוב מאין כמוהו בשאלה האם תולאם התחבורה הציבורית על ידי המדינה, דנו במקביל ובאותו כובד ראש שאלת התחבורה הציבורית בסופי שבוע. אגב, עיתון "דבר" דיווח כי "לא קופחו גם בעיות מעשיות של פיתוח ענף משק חיוני זה, ביחוד צרת הצפיפות בתעבורה בערים". בישיבה סוערת במליאת הכנסת, ח"כ אברהם יהודה גולדראט מהחזית הדתית "התפלמס עם דורשי התחבורה הציבורית בשבת", כך על פי דיווח ב"דבר". הוא הסביר כי "לא מדובר בקדושת השבת אלא במנוחת היום, שהוא גם ההישג הסוציאליסטי הראשון", לדבריו.

ח"כ חנן רובין ממפ"ם טען כי "התחבורה, כמו יתר השירותים החיוניים, אין להשביתה בשבת ואין לתת למיעוט לכפות הפסקת התנועה על רוב הישוב שהשבת בצורתו עכשיו נהפכת לו 'יום עינויים' ו'יום שעמום'". ח"כ דוד הכהן ממפא"י אמר כי אין לכפות השבתת התחבורה בשבת באמצעות גזירות מגבוה, וסיפר על משאל זוטא שערך בין מכריו, ממנו עלה כי "רובם נוטים לחופש התנועה בשבת". בין דוברי מפא"י (היום העבודה) ומפ"ם (מפלגת פועלים מאוחדת ובגלגוליה השונים נמצאת היום במרצ) זיהה הכתב דרישה תקיפה של חברי מפ"ם לקיים תחבורה בשבת, בעוד שנציגי מפא"י, מפלגה שלעתים פשרותיה זכו ללעג, "קראו ליתר מתינות מצד המחייבים והשוללים כאחד ולוויתורים הדדיים".

חיפה מחוץ למשחק

אותו סטטוס-קוו מהתקופה שקדמה לקום המדינה העניק מעמד מיוחד לעיר חיפה. בעיר ובערים הסמוכות לה עבדו ועובדים קווי אוטובוס גם במהלך סופי שבוע. פרצה זו נוצרה בסביבות שנת 1937. בין שתי חברות אוטובוס, יהודית וערבית, היה מאבק על קו שירות לשכונה בת גלים. החברה הערבית החלה להפעיל קו בשבתות וחברת הנסיעות היהודית ביקשה גם היא לנסוע בסופי שבוע, מחשש לאבד לקוחות למתחרה. החוגים הדתיים התנגדו לכך, אולם לאחר שנטען כי בחורות יהודיות שהתרחצו בחוף הים בשבת, הותקפו, ניתן היתר מיוחד להפעיל את קו האוטובוס גם בשבתות.

אלא שהסכמה זו גלשה גם לשאר חודשי השנה. השירותים נמשכו גם לאחר עונת הרחצה, והנסיעות התרחבו לשאר אזורי העיר. הדבר לא עבר בשקט: בחודש מרץ 1937 א.זוטא, מזכיר הוועד "המזרחי" בחיפה הביע את התנגדותו הנחרצת לדבר. "חברת 'חבר' פרצה את חומת השבת בשירות קו הדר הכרמל-בת גלים ובחרה לה תחנה במרכז שכונת הדר הכרמל".

הוא ציין כי "עם גמר עונת הרחצה, היקף הנוסעים נתמעט כמעט עד לאפס ולא ייתכן לחלל את קודשי הציבור ולעבוד שבעה ימים בשבוע רק בשביל הנאת ממון, דבר שאין לו תקדים בכל הארץ. כאילו כפאם מישהו לחלל שבת בפרהסיה. אין כאן אלא תאוות בצע ואף לא צל של כפייה או של בטחון ציבורי", כתב זוטא.

חברת האוטובוסים "חבר" התעלמה מהבקשות והמשיכה בנסיעותיה בשבת ושנה לאחר מכן יצאה נגדה רבנות חיפה בטענה כי הם "פרצו את גדר השבת ומרשים לעצמם לחלל את יום קדשנו באופן פומבי וגס". הרבנות אמרה כי אין שחר לטענה שאם לא יעבדו בשבת יעבור הקו לנהגים ערביים, והזכירה כי נגמרה עונת הרחצה ולכן אין הצדקה עוד לנסוע בשבת.

ההסדר המיוחד בחיפה המשיך גם אחרי הקמת המדינה. ב-1959 הוא גלש לקריית מוצקין השכנה, בצעד שעורר זעם רב בקרב הציבור הדתי בעיר שהפגין בעקבות כך. ח"כים דתיים וכאלה ממפלגות ימין טענו בכנסת כי המשטרה עצרה מפגינים והסיעה אותם בניידות משטרה ובכך גרמה להם לחלל שבת.
ב-1959 החלה לפעול בחיפה ה"כרמלית", אותן קרוניות תת-קרקעיות שמחברות בין העיר התחתית והכרמל. ה"כרמלית" לא זכתה להיכלל בהסדר המיוחד של תחבורה ציבורית בשבתות והדבר היווה כלי ניגוח של האופוזיציה המקומית בראש העיריה "הכל יכול", אבא חושי.

עיתון "על המשמר" המזוהה עם מפ"ם תקף את אבא חושי ממפא"י על שיתוף הפעולה בנושא הכרמלית עם מפלגות "חרות ו"הציונים הכלליים". "ההחלטה להשבית את ה'כרמלית' בשבת גרמה לזעזוע קשה בציבור", נכתב בעיתון. ואילו בעיתונות הדתית זיהו דווקא "שמחה וסיפוק" בהן התקבלה ההחלטה על ידי תושבי העיר.

כשעלה אז לדיון בכנסת נושא התערבות הדת בענייני המדינה, טען ח"כ דאז ויקטור שם-טוב ממפ"ם כי הכפייה הדתית התפשטה לים (פרשת כשרות במטבח האנייה "שלום"), באוויר (כשרות במטוסי "אל-על) וביבשה (בענייני שחיטה). חבר הכנסת יעקב כץ מפועלי אגודת ישראל צעק לו ששכח לציין כי "גם מתחת לאדמה כפינו על הכרמלית שלא תיסע בשבת". כל כמה שנים עדיין עולה הדרישה להפעיל את הכרמלית בסופי שבוע, אך 60 שנה מאז החלה לפעול, היא עדיין נחה בשבתות.

סוגיית התחבורה הציבורית בשבת מתעוררת כל כמה שנים כיוזמה מקומית שמציתה ויכוח שגולש לשאר תחומי המדינה. ב-1959 נסעו אוטובוסים בשבתות בפרדס חנה, ב-1966 הסיעו תושבים מרמת גן לחוף הים, וב-1969-70 פעל בהרצליה לזמן קצר קו אוטובוס שחזר לפעול בחודשי הקיץ. גם בירושלים נעשו ניסיונות מעת לעת, כמו זה שזכה לפרסום רב, לפני שנה בטבריה.

אם לאורך השנים הסטטוס-קוו לגבי אורחות השבת בתחום המסחר הלך והצטמצם, הרי שבתחום התחבורה הציבורית לא נרשמו שינויים גדולים. כעת, משהחליטה עיריית תל אביב, העירייה החזקה בישראל, להפעיל קווים בסופי שבוע, נדמה כי המחסום שמנע מהאוטובוסים לנסוע עומד להיפרץ.

Let's block ads! (Why?)